
הם הגיעו לבד.
לא צריכים להישאר ככה.
דמיינו רגע: בן 19, הגיע לבד מצרפת. ארה"ב. רוסיה. אתיופיה. עזב את המשפחה, את הבית, את השפה — כדי להגן על מדינת ישראל.
הוא חוזר אחרי שבועיים בשטח, מותש, רעב, מיובש מהשמש. נכנס לדירה ריקה. אין מי שיחבק. אין ארוחה חמה. אין מילה טובה.
אנחנו משנים את זה. כל שבוע אנחנו שולחים חבילות אהבה, מארגנים שבתות חמות, מצפים אותם בכל מה שצריך — ופשוט מזכירים להם: אתם לא לבד. אתם המשפחה שלנו.
"נתקענו בלי אוכל והגענו לבית החם של טוב לב וקיבלנו ארוחות חמות — תודה רבה לכם."




